כשאני נשאלת מה זה וויס דיאלוג ואז עונה "עבודה עם דמויות פנימיות (חלקים)", הרבה פעמים אני מקבלת את התגובה "אה מכיר" או "בטח, מכירה חלקים" או "אה, זה כמו כך וכך" (ואז נוקבים בשמות של גישות עבודה אחרות) ואני מקבלת את הרושם שבן שיחתי בטוח שהוא יודע על מה מדובר בעוד שאני מנסה לתהות מה הוא מדמיין לעצמו בעצם כשאני אומרת עבודת דמויות בגישת וויס דיאלוג.
אז טדדדם.. כתבתי כמה נקודות כדי לנסות להעביר את ייחודה של גישת וויס דיאלוג מתוך גישות שונות שעובדות עם חלקים פנימיים / דמויות פנימיות ומה עושה אותה ליעילה באופן יוצא דופן לריפוי וטרנספורמציה (כמובן שיש הרבה גישות נהדרות נוספות וזה נפלא שיש גיוון בעולם). אז הנה הן:
הכל כלול - בוויס דיאלוג עובדים עם כל סוגי הדמויות באשר הם - הכל נכלל, אין אף סוג דמות / אנרגיה / רגש / מחשבה / תחושה או מה שלא יהיה שנשאר מחוץ למסגרת העבודה. אין משהו שלא שייך - הכל שייך. זה חשוב כי כל מה שנשאיר "בחוץ, לא שייך אלינו" יופיע בחיינו בצורה כלשהי בדרך כלל אצל ה"אחרות" ובדרך כלל בצורה לא נעימה. בנוסף אם נתיחס רק לתחום מסוים בחיים ונזניח תחומים אחרים או נדבר רק עם סוג מסוים של דמויות ונזניח אחרות נהיה רחוקות מאוד ממצב של איזון ושלמות (היות שלמים, לא מושלמים).
דיבור בגוף ראשון וחוויה בכל הרבדים - בוויס דיאלוג אנחנו זזות פיזית בכסא ונותנים לדמויות להתבטא בגוף ראשון מתוך לגיטימיות מלאה לכל דבר שיגידו בלי צורך להיות פוליטיקלי קורקט (כמובן במידה שאפשרית לנו לאותו רגע). זה לרוב מאפשר תחושת חופש והקלה עצומה. כשאנחנו בתוך דמות זוהי חוויה בכל רמות הקיום - גופנית, נפשית, תודעתית ורוחנית (ולא רק "מחשבה על" או תרגיל תאורטי).
אינסופיות ואי ידיעה - הגישה לא מגדירה סט ידוע מראש של דמויות אלא יכולות להיות אינסוף דמויות ואינסוף מופעים שונים ויחודיים שלהן (אצל כל אדם ואצל אותו אדם בזמנים שונים). כמובן שאפשר גם לדבר עם אותה דמות מספר פעמים. בהמשך לכך, רצוי שהדיאלוג עם הדמויות יעשה מתוך אי ידיעה מראש של מה אמור להאמר או מי הדמויות אמורות להיות כדי שהדברים יוכלו להתגלות תוך כדי הדיאלוג כל פעם מחדש בצורה רעננה.
עקרון הקוטביות - בסשן אחד תמיד נדבר עם צמד דמויות נגדיות או קוטביות. לדבר הזה יש חשיבות עצומה והוא חלק מאוד מרכזי מהגישה. היכולת לתת ביטוי לצדדים מנוגדים בתוכנו מרחיבה אותנו, ולמעשה מקרבת אותנו לאמת הפנימית שלנו, למי שאנחנו באמת, כי הרי הצדדים המנוגדים האלה קיימים שם ממילא אז כבר עדיף להכיר בהם, לתת להם ביטוי, ואם אפשר גם לקבל אותם ולא להזדהות איתם. העבודה עם זוגות של דמויות קוטביות בדרך זו גם מאפשרת לנו בהדרגה לעבור תהליך של אינטגרציה ו"להמיס" את קירות הפיצול התודעתי הפנימי שרובנו חיים בו באופן נורמלי מי יותר ומי פחות מבלי משים.
האני המודע - זוהי אולי התוספת החשובה ביותר של הגישה הזו על פני גישות אחרות שעובדות עם חלקים פנימיים ושמשנה את כל התמונה, מה שנקרא "game changer". האני המודע איננו דמות אלא מצב תודעה תהליכי שחי ומתחולל ללא הרף. מצב תודעה שמקבל את כל דמויותינו מחד ולא מזדהה עם אף אחת מהן מאידך (כמובן בשאיפה, אולי זה אף פעם לא 100% וזה בסדר). זהו מצב תודעה שמילים עשויות לרדד אותו. זה משהו שחיות אותו, נוכחים אותו, פחות משהו שאפשר לתפוש במילים (קצת כמו הדאו למי שמכיר). בסוף סשן, בד"כ נתרגל את מצב התודעה הזה למשל ע"י לקבל את שתי הדמויות המנוגדות שהרגע דיברנו איתן וע"י לא להזדהות איתן. זהו גם מצב התודעה ממנו אנחנו רוצים לחיות את חיינו, לנווט ולבחור.
לבסוף עצם השילוב של חמשת המרכיבים האלה יחד יוצר כלי עוצמתי כל כך שזה מעורר בי כל פעם השתאות מחדש. לדוגמה אם היינו רק נותנים לדמות אחת לדבר בלי דמות נגדית זה היה הרבה פחות אפקטיבי. אם היינו מדברים "על" הדמויות ולא מתוכן בגוף ראשון זה היה הרבה פחות אפקטיבי. אם היינו נותנים במה רק לחלקים מסוימים שלנו ולא לאחרים או מעדיפים חלקים מסוימים על פני אחרים - זה לא היה אפקטיבי באותה מידה. וכמובן בלי האני המודע - אתם כבר יודעות מה..
מקווה ששפכתי קצת יותר אור על עבודת דמויות בגישת וויס דיאלוג ושהצלחתי להעביר את היעילות הבאמת מפתיעה כל פעם מחדש, של הגישה הזו. ותזכורת אחרונה - וזה משותף לכל עבודת ריפוי אפקטיבית באשר היא - גם פה - אין תחליף לעבודה עצמה, ללחוות ולהרגיש את הדברים על בשרנו בפועל :)
לתהליך אישי בעזרת וויס דיאלוג כיתבו לי